אחת מזירות הלחימה החשובות ביותר כיום, כבר ידוע לכול, היא הזירה התקשורתית. ישראל למדה שיעורים כואבים רבים בנושא הזה. נראה שבעידן המודרני הציבור איבד את כל האמון שלו במקורות המידע הממשלתיים והרשמיים, ופונה לכיוונים אחרים כדי ללמוד על המתרחש בעולם, מה שמפחית בחשיבותם של דרכי ההסברה המסורתיות. לעומת זאת, ההתרחשויות האחרונות בעולם הערבי מלמדות אותנו על כוחה של ההשפעה מלמטה, של ה-bottom-up, כוחו של האדם הפשוט להעביר מסרים לעמיתיו ולהשפיע.
איבוד האמון בגורמים הרשמיים היה אולי מה שהוביל לניסיון לחפש מקורות מידע אחרים, ואילו הכלים המעשיים לעשות זאת ניתנו עם עלייתה של המדיה החברתית . אם סרטון ובו איש שחיבר קטע ראפ על החתול שלו זכה לכמעט 50 מיליון צפיות ביו-טיוב, כנראה שכוחו של האזרח הפשוט וחסר התקציב מתעלה על כוחם של משרדים ממשלתיים עתירי כוח אדם ותקציב בכל הנוגע להגעה להמונים.
המערכון של "ארץ נהדרת" על הסכם השלום ההיסטורי של הציפורים הזועמות והחזירים הגנבים מהמשחק המפורסם Angry Birds בגרסתו האנגלית זכה עד כה ל-6.5 מיליון צפיות ביו-טיוב. הקליפ של נוי אלוש "זנגה זנגה" שהוא יצר בעזרת עיבוד מחשב של נאומו של מועמר קדאפי – זכה עד כה לכ-5 מיליון צפיות בגרסאותיו השונות. נראה שאנשים בכל העולם זוכים להציץ על צד של ישראל שאולי עדיין לא הזדמן להם להכיר, שלא יכלו לראות בערוצי החדשות שלהם.
גם משרד ההסברה הישראלי הבין את העניין הזה. בזמן תקרית ה"מרמרה", למשל, הפעילו במשרד חדר מצב להציג את הצד הישראלי, ובין היתר ניהל בלוג וחשבונות סודיים בפייסבוק. משרד ההסברה עם כוח האדם ועם התקציב שלרשותו, מבין שגם לו כדאי להיות כאחד האדם כדי להצליח להעביר את המסרים שלו בדרך שתיתפס כאמינה.
פעילות נוספת בתחום "דיפלומטיית מדיה חברתית" שהיה צריך לעשות משרד ההסברה לאחרונה היתה הניסיון להסיר את קבוצת הפייסבוק שקראה להתחיל אינתיפאדה שלישית ב-15 במאי. שר ההסברה יולי אדלשטיין פנה במכתב למייסד פייסבוק מארק צוקרברג בבקשה שיוסר הדף המסית. הקבוצה מנתה כבר יותר מ-300 אלף חברים לפני שפייסבוק נעתרה לבקשתו של אדלשטיין ולפניות רבות אחרות מכל העולם והסירו את הקבוצה.
דיפלומטיה ציבורית
אבל זו לא הטקטיקה היחידה כמובן. שי אטיאס, ראש תחום ההסברה במשרד ההסברה, אמר ל"אפוק טיימס" כי מתוך הבנה שבעולם של המאה ה-21 ההסברה הממשלתית לא עובדת, משרד ההסברה פתח לפני כשנתיים בקמפיין שיאפשר לציבור להשתלב בהסברה.
המשרד קיים קבוצות מיקוד במקומות שונים בעולם וערך דיונים כדי להבין מה צריכים הישראלים והיהודים שנמצאים בעולם ואלה שנוסעים מהארץ לעתים קרובות לחו"ל כדי שיהיו מסוגלים לעזור להעביר את המסר הישראלי. כתוצאה מהמסקנות נולד הקמפיין "מסבירים ישראל" שכולל אתר אינטרנט המספק מידע פשוט וחוברות כיס שיוכלו אזרחי ישראל להצטייד בהם כשעולים למטוס.
בנוסף, המשרד הכשיר 4,000 אנשים שיוצאים מישראל בתדירות גבוהה ואימן אותם באמנות ה"דיבייט", כשהוא מצייד אותם בכלים רטוריים כדי שיוכלו להשתלב בשיחות על ישראל ולכוון אותן.
יש שקוראים לזה דיפלומטיה ציבורית, מסביר אטיאס, או דיפלומטיה אזרחית, אבל המונח המדויק הוא peer to peer diplomacy. אטיאס מרוצה מהתוצאות עד כה. לאתר האינטרנט הפשוט שנבנה היו כבר יותר מ-2 מיליון כניסות, והוא מספר כי בעקבות ההצלחה בהיבט של הכשרת אנשים מהשורה להסברה יש התעניינות בעולם, והוא אפילו קיבל בקשה רשמית מממשלת קנדה להדריך אותה בהפעלת הסברה מסוג זה.
"מישהו צריך לספר את האמת"
העיתונאית והסופרת הבריטית מלאני פיליפס, הידועה בביקורתה על הסיקור העוין את ישראל בתקשורת הבריטית והאירופית, ביקרה בעבר בחריפות את ההסברה הישראלית. בראיון שהעניקה לפני כמה חודשים ליעקב אחימאיר בערוץ 1 היא אמרה כי ישראל תרמה לבעיית הסיקור העוין כי היא נעדרה מהתהליך הזה.
"ישראל יכלה לשנות את זה אילו הבינה, במשך השנים הרבות שזה התנהל, שהיא נלחמת לא רק בשדה קרב צבאי, אלא גם במה שאני מכנה בספריי 'שדה הקרב של התודעה'", היא אמרה. "ההסברה הישראלית היא בדיחה, בדיחה מוחלטת. ישראל הובסה לחלוטין בשדה קרב שהיא אפילו לא מבינה שהיא מצויה בו".
פיליפס הסבירה כי הערבים, הפלסטינים או המוסלמים התארגנו במשך שנים והשקיעו כסף רב וחשיבה בתחום ההסברה. "הם מבינים שהיכולת שלהם לנצח מול ישראל לא תהיה בערוץ הצבאי", היא אומרת.
לכן, לפי פיליפס, הם ניצלו את החולשה של האידיאולוגיה המערבית שאיבדה את האמונה בקיומה של אמת, והפיצו שקרים על ישראל ועל היהודים, כמו למשל שהיהודים רוצים להשמיד אותם ואת העולם המוסלמי. "מישהו צריך לספר את האמת בתחום הציבורי, וממשלת ישראל לא עושה את זה כבר הרבה שנים", אמרה פיליפס.
מי יודע, אולי הגישה החדשה של משרד ההסברה והפנייה ל"שיווק" של ישראל באמצעות דיפלומטיה ציבורית תשנה את התמונה, אבל ככל הנראה זה יהיה תהליך ארוך.
