אני נרגש מאוד מקבלת הפנים החמה שלכם. כבוד גדול הוא לי שהענקתם לי את ההזדמנות לשאת דברים בפני הקונגרס בפעם השנייה.
אין לישראל ידידה טובה יותר מאמריקה. ולאמריקה אין ידידה טובה יותר מישראל. אנו ניצבים יחד כדי להגן על הדמוקרטיה. אנו ניצבים יחד כדי לקדם את השלום. אנו ניצבים יחד כדי להילחם בטרור. ברכותיי, אמריקה, ברכותיי, אדוני הנשיא, תפסתם את בין-לאדן. ברוך שפטרנו!
במזרח תיכון בלתי יציב, ישראל היא עוגן היציבות היחיד. באזור של בריתות משתנות, ישראל היא בת בריתה הבלתי מעורערת של ארה"ב. ישראל הייתה מאז ומתמיד פרו-אמריקאית. ישראל תהיה תמיד פרו-אמריקאית.
ידידיי, במדינת ישראל אין צורך לעסוק בבניין האומה. אנו כבר בנויים. אין צורך לייצא דמוקרטיה לישראל. כבר יש לנו דמוקרטיה. אין צורך לשלוח חיילים אמריקנים לישראל. אנו מגנים על עצמנו. אתם הענקתם לנו בנדיבות רבה כלים כדי להגן על ישראל בכוחות עצמנו. תודה לכולכם ותודה לך, הנשיא אובמה, על מחויבותך האיתנה לביטחון ישראל. אני יודע שאנו בעידן כלכלי קשה. אני מוקיר לך תודה עמוקה על כך.
כמה מכם אמרתם לי שבחודשים האחרונים התחזקה אמונתכם בכך שתמיכה בביטחון ישראל היא השקעה נבונה בעתידנו המשותף. שכן קרב בעל ממדים אפיים מתחולל בימים אלה במזרח התיכון, בין עריצות לחופש. זעזוע קשה פוקד את האדמה המשתרעת בין מעבר ח'ייבר למפרץ גיברלטר. זעזועים אלו ניפצו מדינות והפילו ממשלות. וכולנו יכולים לראות שהאדמה עדיין רועדת. רגע היסטורי זה טומן בחובו הבטחה לשחר חדש של חופש והזדמנות. מיליוני צעירים נחושים לשנות את עתידם. כולנו צופים בהם. הם אוזרים אומץ. הם מסכנים את חייהם. הם תובעים כבוד. הם משתוקקים לחירות.
המחזות המדהימים הללו בטוניס ובקהיר מזכירים את ברלין ופראג ב-1989. אולם בה בשעה שאנו שותפים לתקוותיהם, עלינו לזכור גם כי התקוות הללו עלולות להתנפץ, כפי שקרה בטהראן ב-1979. אתם זוכרים מה קרה אז? האביב הדמוקרטי קצר המועד באיראן נגדע בידה של עריצות ברוטלית וחסרת רחמים. אותה עריצות היא שדיכאה את מהפכת הארזים הדמוקרטית בלבנון, תוך שהיא משליטה על מדינה למודת סבל זו את שלטון ימי הביניים של החיזבאללה.
בימים אלה ניצב המזרח התיכון על פרשת דרכים הרת גורל. כמו כולכם, אני מתפלל שעמי האזור יבחרו בנתיב הזנוח יותר – נתיב החירות. אף אחד לא יודע טוב מכם מה טומן בחובו נתיב זה. נתיב זה לא נסלל ע"י בחירות לבדן. הוא נסלל כשממשלות מאפשרות הפגנות בכיכר העיר, כשמגבלות מוטלות על כוחם של השליטים, כשהשופטים כפופים לחוקים ולא לבני אדם וכשלא ניתן לרמוס זכויות אדם כתוצאה מנאמנויות שבטיות או שלטון ההמון.
ישראל מאז ומתמיד אימצה נתיב זה במזרח תיכון שתמיד דחה אותו. באזור בו נשים נסקלות, הומוסקסואלים נתלים ונוצרים נרדפים, ישראל ניצבת כמגדלור. היא שונה. כפי שחזה הסופר האנגלי הדגול ג'ורג' אליוט לפני למעלה ממאה שנה, המדינה היהודית כשתוקם "תזרח כמו כוכב בהיר של חופש בתוך שטף העריצות במזרח".
ובכן, הוא צדק. יש לנו תקשורת חופשית, בתי משפט עצמאיים, כלכלה פתוחה, שיח פרלמנטרי תוסס. אתם חושבים שאתם קשוחים אחד כלפי השני בקונגרס? בואו לבלות יום אחד בכנסת. ברוכים הבאים.
מפגינים ערבים אמיצי לב נאבקים כעת כדי להשיג את אותן זכויות עבור עמיהם, עבור החברות שלהם. אנו גאים בכך שלמעלה ממיליון אזרחי ישראל הערבים נהנים מהזכויות הללו זה עשרות שנים. מתוך 300 מיליון הערבים החיים במזרח התיכון וצפון אפריקה, רק ערביי ישראל נהנים מזכויות דמוקרטיות אמיתיות. אני רוצה שתעצרו לרגע ותחשבו על כך. מתוך אותם 300 מיליון ערבים, פחות ממחצית האחוז חופשיים באמת, וכולם אזרחי ישראל!
עובדה מדהימה זו חושפת אמת בסיסית: ישראל היא לא הדבר שאינו בסדר במזרח התיכון. ישראל היא הדבר הנכון במזרח התיכון.
ישראל תומכת במלואה בשאיפתם של עמי ערב לחיות בחופש. אנו כמהים ליום שבו ישראל תהיה אחת מתוך דמוקרטיות אמיתיות רבות במזרח התיכון.
לפני חמש עשרה שנה עמדתי על במה זו בדיוק ואמרתי שהדמוקרטיה צריכה להתחיל להכות שורשים בעולם הערבי. ובכן, היא החלה להכות שורשים. התחלה זו טומנת בחובה הבטחה לעתיד מזהיר של שלום ושגשוג. שכן אני מאמין שמזרח תיכון שיהיה באמת דמוקרטי יהיה מזרח תיכון שיחיה באמת בשלום.
אולם שעה שאנו מקווים לטוב ביותר ופועלים לשם כך, אנו חייבים גם להכיר בכך שכוחות רבי עוצמה מתנגדים לעתיד זה. הם מתנגדים למודרניות. הם מתנגדים לדמוקרטיה. הם מתנגדים לשלום.
בראש הכוחות הללו ניצבת איראן. משטר העריצות בטהראן מדכא בברוטליות את עמו שלו. הוא תומך בהתקפות נגד כוחות אמריקניים באפגניסטן ועיראק. הוא משעבד את לבנון ואת עזה. הוא מממן טרור בכל רחבי העולם.
כאשר ניצבתי כאן בפעם האחרונה, דיברתי על ההשלכות ההרסניות של פיתוח נשק גרעיני ע"י איראן. כעת הזמן אוזל, ומטוטלת ההיסטוריה עלולה להתהפך בקרוב. שכן הסכנה החמורה ביותר הרובצת לפתחה של האנושות עלולה להתרגש עלינו בקרוב: משטר אסלאמי מיליטנטי חמוש בנשק גרעיני.
האסלאם המיליטנטי מאיים על העולם. הוא מאיים גם על האסלאם. אין לי כל ספק שבסופו של דבר הוא יובס. בסופו של דבר הוא יינגף בפני כוחות החופש והקדמה. אולם כמו משטרי קנאות אחרים שנועדו לכישלון, האסלאם המיליטנטי עלול לגבות מחיר איום ונורא מכולנו לפני שקיעתו הבלתי נמנעת.
איראן החמושה בנשק גרעיני תצית מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. היא תעניק לטרוריסטים מטריה גרעינית. היא תהפוך את חלום הבלהות של טרור גרעיני לסכנה ברורה וממשית ברחבי העולם. אני רוצה שתבינו את המשמעות של זה. אם לא נעצור זאת, זה יגיע. הם יכולים להטמין את הפצצה בכל מקום. הם יכולים להרכיב אותה על טיל. הם עובדים על טילים שיכולים להגיע לעיר הזו. היא יכולה להיות בתוך מיכל בספינה העוגנת בנמל או בתוך מזוודה ברכבת התחתית.
לא ניתן להפריז בחומרת האיום על מדינתי. אלה המזלזלים בה טומנים את ראשם באדמה. פחות משבעה עשורים אחרי ששישה מיליון יהודים נטבחו, מנהיגיה של איראן מכחישים את שואת העם היהודי, שעה שהם קוראים להשמדתה של המדינה היהודית.
מנהיגים הפולטים רעל כזה צריכים להיות מוחרמים בכל פורום מכובד על פני כדור הארץ. אולם יש משהו שהופך את הזעם לגדול אף יותר: היעדר הזעם. בחוגים נרחבים בקהילה הבינלאומית, הקריאות להשמדתנו נענות בשתיקה מוחלטת. זה אף גרוע מכך כיוון שרבים מזדרזים לגנות את ישראל על כך שהיא מגנה על עצמה מפני בני חסותה הטרוריסטיים של איראן.
לא כן אמריקה. אתם פעלתם אחרת. אתם גיניתם את המשטר האיראני על כוונותיו לבצע רצח עם. אתם העברתם סנקציות חריפות נגד איראן. ההיסטוריה תצדיע לך, אמריקה.
הנשיא אובמה אמר שארה"ב נחושה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני. הוא הוביל בהצלחה את מועצת הביטחון לאימוץ סנקציות נגד איראן. אתם בקונגרס העברתם סנקציות חריפות אף יותר. המילים והמעשים הללו הם בעלי חשיבות מכרעת.
אולם משטר האייתולות עצר לזמן קצר את תכניתו הגרעינית פעם אחת בלבד, בשנת 2003, כאשר הוא חשש מהאפשרות של פעולה צבאית. באותה שנה, מועמר קדאפי ויתר על תכנית הנשק הגרעיני שלו מאותה סיבה. ככל שתגבר אמונתה של איראן בכך שכל האופציות נמצאות על השולחן, כך יפחתו סיכויי העימות. זו הסיבה שאני מבקש מכם להמשיך לשלוח מסר חד משמעי: אמריקה לעולם לא תאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני.
באשר לישראל, אם ההיסטוריה לימדה את העם היהודי משהו, זה שעלינו לקחת ברצינות קריאות להשמדתנו. אנו אומה שקמה מתוך אפר השואה. כאשר אנו אומרים לעולם לא עוד, אנו מתכוונים לעולם לא עוד. ישראל תמיד שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה.
ידידיי,
ישראל תמיד תעמוד על המשמר להגנתה, אולם לעולם לא נוותר על חתירתנו לשלום. אני מניח שנוותר כאשר נשיג זאת. ישראל רוצה שלום. ישראל זקוקה לשלום. השגנו הסכמי שלום היסטוריים עם מצרים וירדן המחזיקים מעמד זה עשרות שנים.
אני זוכר את המצב לפני שהיה לנו שלום. אני עצמי כמעט נהרגתי בקרב אש בתעלת סואץ. אני מתכוון לכך פשוטו כמשמעו, בתוך תעלת סואץ. ירדתי למטה עם תיק תחמושת בן 18 ק"ג על גבי ומישהו שלח יד כדי לתפוס אותי. הם עדיין מחפשים אותו, את הבחור שעשה את השטות הזאת. כמעט נהרגתי שם. נלחמתי בטרוריסטים לאורך שתי גדות נהר הירדן. ישראלים רבים מדי איבדו את יקיריהם. אני מכיר את יגונם. איבדתי את אחי.
לכן אף אחד בישראל לא רוצה לחזור לאותם ימים נוראים. השלום עם מצרים וירדן שימש מאז ומתמיד עוגן של ביטחון ויציבות בלב לבו של המזרח התיכון. יש לחזק שלום זה ע"י מתן תמיכה כלכלית ופוליטית לכל אלה הממשיכים להיות מחויבים לשלום.
הסכמי השלום עם מצרים וירדן הם חיוניים. אולם הם לא מספיקים. חובה עלינו גם למצוא דרך לכונן הסכם בר-קיימא עם הפלסטינים. לפני שנתיים הבעתי פומבית את מחויבותי לפתרון של שתי מדינות לשני עמים: מדינה פלסטינית לצדה של המדינה היהודית.
אני מוכן לפשרות כואבות כדי להשיג שלום היסטורי זה. כמנהיגה של מדינת ישראל, זוהי אחריותי להוביל את עמי לשלום.
זה לא קל עבורי. אני מכיר בכך שלמען שלום אמת, אנו נידרש לוותר על חלקים מהמולדת היהודית העתיקה. ביהודה ושומרון, העם היהודי אינו כובש זר. אנו לא הבריטים בהודו. אנו לא הבלגים בקונגו.
זוהי ארץ אבותינו, אליה הביא אברהם את בשורת האמונה באל אחד, בה התכונן דוד לקרב עם גוליית ובה חזה ישעיהו חזון של שלום נצח. שום סילוף של ההיסטוריה לא יוכל למחוק זיקה בת 4,000 שנה בין העם היהודי והאדמה היהודית.
אולם ישנה אמת נוספת: הפלסטינים חולקים אתנו פיסת אדמה קטנה זו. אנו חותרים לשלום שבו הם לא יהיו נתיניה של ישראל ולא אזרחיה. הם זכאים ליהנות מחיים לאומיים של כבוד במדינה פלסטינית חופשית, בת-קיימא ועצמאית. הם זכאים ליהנות מכלכלה משגשגת, בה כוח היצירתיות והיוזמה שלהם יוכלו לפרוח.
ראינו כבר את הניצנים של מה שיכול להיות. בשנתיים האחרונות התחילו הפלסטינים לבנות חיים טובים יותר לעצמם. ראש הממשלה פיאד הוביל מאמץ זה. אני מאחל לו החלמה מהירה מהניתוח שהוא עבר לאחרונה.
אנו סייענו לכלכלה הפלסטינית ע"י הסרת מאות מחסומים במטרה לאפשר זרימה חופשית של סחורות ואנשים. התוצאות היו מדהימות. הכלכלה הפלסטינית פורחת. היא צומחת בקצב של למעלה מ-10% בשנה.
ערים פלסטיניות נראות שונות מאוד היום מכפי שהן נראו רק לפני מספר שנים. יש להם מרכזי קניות, בתי קולנוע, מסעדות, בנקים. כל זה קורה בלי שיש שלום. דמיינו לעצמכם מה יכול לקרות כשיהיה שלום. השלום יביא איתו בשורה של יום חדש לשני העמים. הוא יהפוך את חלום השלום הערבי-ישראלי הכולל לאפשרות מציאותית.
אז הנה השאלה, אתם חייבים לשאול אותה. אם פירות השלום עם הפלסטינים כל כך ברורים, מדוע השלום חומק מאיתנו? אחרי הכל, כל ששת ראשי הממשלה מאז החתימה על הסכמי אוסלו הסכימו להקמת מדינה פלסטינית, כולל אני. אז מדוע לא הושג שלום? כיוון שעד כה הפלסטינים סירבו לקבל מדינה פלסטינית כל עוד פירושה קבלת מדינה יהודית לצדה.
הסכסוך בינינו מעולם לא היה על הקמתה של מדינה פלסטינית. הוא מאז ומתמיד היה על קיומה של המדינה היהודית. זוהי מהות הסכסוך. ב-1947 הצביע האו"ם על חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית. היהודים אמרו כן. הפלסטינים אמרו לא. בשנים האחרונות הפלסטינים סירבו פעמיים להצעות נדיבות של ראשי ממשלה ישראלים להקים מדינה פלסטינית על כמעט כל השטח שעבר לידי ישראל במהלך מלחמת ששת הימים.
הם פשוט לא היו מוכנים לסיים את הסכסוך. ואני מצטער לומר זאת: הם ממשיכים לחנך את ילדיהם לשנאה. הם ממשיכים לקרוא לכיכרות ציבוריות על שם טרוריסטים. וגרוע מכל, הם ממשיכים להנציח את האשליה שישראל תוצף ביום מן הימים בצאצאיהם של פליטים פלסטינים.
ידידיי, זה חייב להיפסק. הנשיא עבאס חייב לעשות את מה שאני עשיתי. אני ניצבתי מול עמי, וכפי שאמרתי לכם, זה לא היה לי קל, אבל אמרתי: "אני מוכן למדינה פלסטינית". הגיע הזמן שהנשיא עבאס יתייצב מול עמו ויאמר: "אני מוכן לקבל את המדינה היהודית".
שש המילים הללו ישנו את ההיסטוריה. הן יבהירו לפלסטינים שהסכסוך חייב להסתיים. שהם לא בונים מדינה כדי להמשיך את הסכסוך עם ישראל, אלא כדי לסיים אותו. הן ישכנעו את עם ישראל שיש לו שותף אמיתי לשלום. עם שותף כזה, עם ישראל יהיה מוכן לפשרות מרחיקות לכת. אני אהיה מוכן לפשרה מרחיקת לכת.
פשרה זו חייבת לשקף את השינויים הדמוגרפיים הדרמטיים שהתחוללו מאז 1967. הרוב המכריע של 650,000 הישראלים החיים מעבר לקווי 1967 מתגוררים בשכונות ובפרברים של ירושלים ותל אביב רבתי.
האזורים הללו מאוכלסים בצפיפות אך הם קטנים מבחינה גיאוגרפית. תחת כל הסכם שלום ריאלי, השטחים הללו, כמו גם אזורים אחרים בעלי חשיבות אסטרטגית ולאומית קריטית, ייכללו בגבולות הקבע של ישראל.
מעמדן של ההתנחלויות ייושב רק במו"מ. אולם עלינו גם להיות כנים. ולכן אני אומר היום משהו שצריך להיאמר פומבית ע"י כל מי שהוא רציני לגבי השלום. בכל הסכם שלום אמיתי שיסיים את הסכסוך, חלק מההתנחלויות יישארו מחוץ לגבולות ישראל. השרטוט המדויק של הגבולות הללו חייב להיעשות במו"מ. אנו נהיה נדיבים באשר לגודלה של מדינה פלסטינית עתידית. אולם כפי שאמר הנשיא אובמה, הגבול יהיה שונה מזה שהיה קיים ב-4 ביוני 1967. ישראל לא תחזור לגבולות 1967 שאינם בני-הגנה.
אני מבקש להיות ברור ביותר בנקודה זו. ישראל תהיה נדיבה באשר לגודלה של המדינה הפלסטינית, אולם נהיה תקיפים מאוד באשר לשרטוט הגבול איתה. זהו עקרון חשוב. אסור שהוא ילך לאיבוד.
אנו מכירים בכך שהמדינה הפלסטינית צריכה להיות גדולה מספיק כדי שתוכל להיות בת-קיימא, עצמאית ומשגשגת. הנשיא אובמה צדק כאשר התייחס לישראל כמולדת של העם היהודי, כפי שהוא התייחס למדינה פלסטינית עתידית כמולדת של העם הפלסטיני. ליהודים בכל רחבי העולם יש זכות להגר למדינה היהודית האחת והיחידה. לפלסטינים בכל רחבי העולם צריכה להיות זכות, אם הם יבחרו בכך, להגר למדינה פלסטינית. פירוש הדבר הוא שבעיית הפליטים הפלסטינים חייבת להיפתר מחוץ לגבולות ישראל.
באשר לירושלים, רק ישראל הדמוקרטית הגנה על חופש הפולחן עבור כל הדתות בעיר. לאורך אלף שנות ההיסטוריה של בירת היהודים, התקופה היחידה שבה יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים להתפלל בחופשיות וליהנות מגישה חופשית לאתרים המקודשים להם היא תחת ריבונות ישראל בירושלים. אסור שירושלים אי פעם תחולק שוב. ירושלים חייבת להישאר בירתה המאוחדת של ישראל. אני יודע כי זוהי סוגיה קשה עבור הפלסטינים. אולם אני מאמין כי עם יצירתיות ורצון טוב, ניתן יהיה להגיע לפתרון.
זהו השלום שאני מתכנן לכונן עם שותף פלסטיני המחויב לשלום. אולם אתם יודעים היטב שבמזרח התיכון, השלום היחיד שיחזיק מעמד הוא שלום שניתן להגן עליו.
לכן השלום חייב להיות מעוגן בביטחון. בשנים האחרונות נסוגה ישראל מדרום לבנון ומעזה. חשבנו שנקבל שלום, אבל זה לא מה שקיבלנו. תחת זאת, קיבלנו 12,000 טילים שנורו מתוך אותם אזורים על ערינו ועל ילדינו מצד החיזבאללה והחמאס. כוחות שמירת השלום של האו"ם בלבנון לא הצליחו למנוע את הברחת הנשק הזה. המשקיפים האירופים בעזה התאיידו בין לילה. ולכן אם ישראל פשוט תעזוב את השטחים, הנשק יזרום לתוך מדינה פלסטינית עתידית באין מפריע. טילים הנורים מתוך הגדה המערבית יכולים להגיע כמעט לכל בית בישראל בתוך פחות מדקה. אני רוצה שתחשבו גם על זה. תארו לעצמכם שכרגע הייתה אזעקה והיה לכולנו פחות מ-60 שניות כדי למצוא מחסה מפני טיל מתקרב. אתם הייתם יכולים לחיות כך? האם יש מישהו שיכול לחיות כך? ובכן, גם אנו איננו מתכוונים לחיות כך יותר.
האמת היא שישראל זקוקה להסדרי ביטחון ייחודיים בגלל גודלה הייחודי. ישראל היא אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם. אדוני סגן הנשיא, אני מודה, היא גדולה יותר מדלאוור. היא גדולה יותר אפילו מרוד-איילנד. אבל זהו פחות או יותר. ישראל על קווי 1967 תהיה מחצית מרוחבו של הוושינגטון בלטווי.
והנה פיסת נוסטלגיה. הגעתי לראשונה לוושינגטון לפני 30 שנה כדיפלומט צעיר. לקח לי זמן, אבל בסופו של דבר הבנתי את זה: יש אמריקה מעבר לבלטווי. אולם ישראל על קווי 1967 תהיה רק 14 קילומטרים ברוחבה. ממש עומק אסטרטגי.
לכן זה חיוני ביותר לביטחון ישראל שמדינה פלסטינית תהיה מפורזת לחלוטין. זה חיוני ביותר שישראל תשמור על נוכחות צבאית ארוכת טווח לאורך נהר הירדן. הסדרי ביטחון איתנים בשטח הם הכרחיים לא רק כדי להגן על השלום. הם הכרחיים כדי להגן על ישראל במקרה שהשלום יתפורר. שכן באזורנו הבלתי יציב, אף אחד לא יוכל להבטיח ששותפינו לשלום היום יהיו שם מחר.
וכשאני אומר מחר, אינני מתכוון לאיזו נקודה מרוחקת בעתיד. אני מתכוון מחר. שלום ניתן להשיג רק סביב שולחן המו"מ. הניסיון הפלסטיני לכפות הסדר באמצעות האו"ם לא יביא שלום. כל אלה הרוצים לראות את סוף הסכסוך חייבים להתנגד לכך נחרצות. אני מעריך את עמדתו הברורה של הנשיא בסוגיה זו. שלום לא ניתן לכפות. הוא חייב להיות מושג במו"מ. אולם ניתן לנהל מו"מ רק עם שותפים המחויבים לשלום.
והחמאס הוא לא שותף לשלום. החמאס נותר מחויב להשמדת ישראל ולטרור. יש להם אמנה. אמנה זו לא רק קוראת להשמדת ישראל. היא אומרת: "הרוג את היהודים בכל מקום שתמצא אותם". מנהיג החמאס גינה את הריגתו של אוסמה בין-לאדן והילל אותו כלוחם קודש. שוב, אני מבקש להבהיר: ישראל מוכנה לשבת היום ולנהל מו"מ לשלום עם הרשות הפלסטינית. אני מאמין כי נוכל לעצב עתיד מזהיר של שלום עבור ילדינו. אולם ישראל לא תנהל מו"מ עם ממשלה הנתמכת ע"י הגרסה הפלסטינית של אל-קאעידה.
לכן אני אומר לנשיא עבאס: קרע את הברית שלך עם חמאס! שב ונהל מו"מ! עשה שלום עם המדינה היהודית! אם תעשה זאת, אני מבטיח לך זאת: ישראל לא תהיה המדינה האחרונה שתקבל בברכה מדינה פלסטינית כחברה חדשה באו"ם. היא תהיה הראשונה שתעשה כן.
ידידיי,
האירועים המכריעים של המאה הקודמת והאירועים המתחוללים במאה הזו מעידים על תפקידה המכריע של ארה"ב בקידום השלום ובהגנה על החופש. ההשגחה העליונה הפקידה בידי ארה"ב את תפקיד שומר החירות. כל העמים שהחופש יקר ללבם חייבים הכרת תודה עמוקה לאומתכם הגדולה. בין האומות המוקירות את התודה העמוקה ביותר נמצאת האומה שלי, שנלחמה על חירותה והישרדותה כנגד כל הסיכויים, בעידן העתיק ובעידן המודרני כאחד.
אני מדבר בשם העם היהודי והמדינה היהודית כשאני אומר לכם, נציגי אמריקה, תודה. תודה על תמיכתכם הבלתי מעורערת בישראל. תודה על שאתם מבטיחים שלפיד החירות ימשיך לבעור ברחבי העולם. אלוהים יברך את כולכם. אלוהים יברך לעד את ארצות הברית של אמריקה כולה. שאו ברכה.
rotter - תמליל מלא נאום ביבי כפי שבוצע בפועל היום בקונגרס
